חברה ערבית למחצבות בע"מ ואח' נ' דגן ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 3 לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.

לטענת המבקש סיכויי התביעה נגדו קלושים שכן התביעה נגדו הוגשה תוך שיהוי חמור וייתכן שאף התיישנה. בהקשר זה חוזר המבקש על טענות אשר נדחו על ידי בהחלטתי מיום 28.3.11, תוך שהוא טוען כי כיון שההחלטה ניתנה במסגרת בקשה לצרפו כנתבע, שמורה עמו הזכות להעלות את טענת ההתיישנות בהליך העיקרי ולהביא ראיות לעניין זה במהלך בירור התביעה.

עוד טוען המבקש כי על פי ההסדר הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ועל פי הפרשנות שניתנה לו בפסיקה, קיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה בע"מ במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים לסתור חזקה זו, כשנטל הראיה עובר אל התובעת, ולכל הפחות עליה להוכיח איתנות פיננסית וכי יש לה נכסים בישראל מהם יוכל המבקש להיפרע. עוד טוען המבקש, כאשר מתבקש לחייב חברה בערובה להבטחת הוצאות, סיכויי התביעה מהווים רק שיקול משני לעצם העובדה כי מדובר בחברה מוגבלת במניות.

עוד לטענת המבקש, המשיבה היא חברה זרה, מנהלה תושב הרשות הפלסטינית וככל הנראה מקום מושבה הינו בתחומי הרשות הפלסטינית, ועקב כך אף ניתק הקשר בין המשיבה לבין בא כוחה, עד כי תביעתה עמדה בפני מחיקה בשל אי הגשת תצהירים. בנסיבות אלה קלושים הסיכויים כי המבקש יוכל להיפרע מהמשיבה בגין הוצאותיו. בתי המשפט נוטים לחייב תובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים כאשר מדובר בתובע שהוא אדם פרטי המתגורר מחוץ לישראל בתחומי הרשות הפלסטינית, ומקל וחומר יש לחייב חברה מחו"ל בערובה כאמור.

עוד טוען המבקש כי שיעור הערובה צריך להביא בחשבון את גובהו הניכר של סכום התביעה ואת ההוצאות המרובות הצפויות למבקש בגין ניהול הגנתו בתיק, במיוחד כתוצאה מהשתהות בלתי סבירה של המשיבה בהגשת תביעתה. בתחילה טען המבקש כי יש להעמיד את הערובה על סכום של 50,000 ₪, אולם משהתברר לו כי המשיבה כבר חויבה בעבר להפקיד סך של 20,000 ₪ כערובה להוצאות הנתבעים 1 ו-2, הודיע כי יסתפק בהפקדת סך של 20,000 ₪ נוספים.

לטענת המשיבה סיכויי התביעה כנגד המבקש הם גבוהים ביותר, והגנתו היא הגנת בדים. התביעה נגדו מבוססת הן על מסמכים והן על הודאת בעל דין של המבקש בפני בית המשפט בדיון ביום 2.4.9 כי הוא התחייב בשם החברה שהיא בעלת חובה של המשיבה לערוב אישית לחובותיה. טענות ההתיישנות והשיהוי של המבקש נדחו בהחלטת בית המשפט מיום 28.3.11 ולא ברור כיצד הוא סובר כי "שמורה עמו הזכות" להעלות בהמשך ההליך את הטענה מחדש.

עוד לטענת המשיבה, על פי הפסיקה הוראות החוק המתירות לבית המשפט לחייב תובע במתן ערובה נועדו למנוע הגשת תביעות סרק, ולכן בבוא בית המשפט לבחון את שאלת הטלת הערובה, ולאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, יש להתחשב גם בשאלת סיכויי התביעה.

עוד לטענת המבקשת, בענייננו ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהטלת ערובה על המשיבה. המשיבה כבר הפקידה בעבר ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 2-1, בגובה 20,000 ₪, וכל הפקדה נוספת תהווה פגיעה בלתי נסבלת בקניינה של המשיבה ובזכותה לגשת לערכאות. עוד יש לציין כי הנתבעים עצמם מטילים זה על זה את האחריות לשלם את החובות הנתבעים, ואין היגיון בחיוב הפקדת ערובה פעמיים, כאשר מירב הסיכויים שמי מהנתבעים, אם לא שניהם יחד, יחויב בתביעה. מכל מקום, עצם העובדה שהנתבעים מטילים זה על זה את האחריות לתשלום החובות נשוא התביעה מעידה על פניה כי אין מדובר בתביעת סרק.

עוד לטענת המשיבה, חיובה בהפקדת ערובה נוספת עלול לחסום את דלתות בית המשפט בפניה, לאחר שנים ארוכות של בירורים משפטיים.

לחילופין טוענת המשיבה כי גם אם ייקבע שיש לחייב אותה בערובה נוספת, אין הצדקה לערובה בסכום של 50,000 ₪. בירור התביעה, הנוגעת בעיקרה לחבותם של הנתבעים לחובותיה של חברה שכבר ניתן נגדה פסק דין חלוט, אינו צפוי להיות סבוך באופן מיוחד, והסכום המבוקש אינו עומד בשום יחס לסכום התביעה או למורכבות ההליך.

עוד טוענת המשיבה כי ככל שייקבע שיש צורך במתן ערובה נוספת, יקבע בית המשפט מתווה דומה לזה שנקבע בהחלטה הקודמת בדבר הפקדת ערובה ויתיר מתן ערובה בדרך של חתימת ערבות על ידי תושב ישראל במקום הפקדה.

בתשובתו לתגובת המשיבה טוען המבקש כי לא הייתה מצידו הודאת בעל דין, שכן תשובתו, לאחר שבית המשפט חקר ודרש בעניין, הייתה כי מה שקבע הבורר בינו ובין הנתבע 1 הוא המחייב, והבורר קבע בפסק הבוררות כי אין ערבות אישית של המבקש לטובת המשיבה.

עוד טוען המבקש כי טענת המשיבה לפיה כבר הפקידה ערובה בסך 20,000 ₪ בעקבות החלטה קודמת נמצאת בסתירה לטענתה בדבר המתווה שנקבע באותה החלטה לפיה התיר לה בית המשפט להסתפק בחתימת ערבות של תושב ישראל. לטענת המבקש יש לדחות את בקשת המשיבה להפקיד ערובה בדרך של מתן ערבות על ידי תושב ישראל, שכן במקרה כזה אם תידחה התביעה וייפסקו הוצאות שלא ישולמו על ידי המשיבה, ייאלץ המבקש לנהל הליכי גבייה נוספים כנגד הערב, בעוד מטרת הערובה להבטחת הוצאות היא להקל על גביית ההוצאות ולא להערים על הנתבע קשיים להיפרע בגין הוצאותיו.

דיון

בהחלטתי מיום 14.1.09 בעניין חיוב המשיבה בהפקדת ערובה לטובת הנתבעים 1 ו-2 עמדתי על כך שבהיות המשיבה חברה בע"מ קיימת חזקה שיש לחייבה בהפקדת ערובה ועליה הנטל לסתור את הצורך בהפקדת ערובה. המשיבה לא מראה כי תוכל לשלם את הוצאות המבקש אם תידחה התביעה ואף מודה כי מצבה הכלכלי "אינו מהמשובחים". מענה הרשום של המשיבה בשטחי הרשות הפלסטינית וגם עובדה זו תומכת בחיובה בערובה.

כפי שנפסק ברע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים, 11.2.09):

"שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)."